מהן בעיות קשב וריכוז?
בעיות קשב וריכוז – שכיחות התופעה
בעיית קשב וריכוז הינה אחת התופעות השכיחות ביותר, ואומדנה המשוער הוא בין 5%-10% מקרב האוכלוסייה. בגילאי הילדות איתור תופעת ההפרעה אצל הבנים גבוה פי שלוש מאשר בקרב הבנות, ואולם, בגילאים המבוגרים יותר השכיחות מתאזנת בין המינים. מכיוון שהתופעה הינה מולדת ההשערה היא כי בגילאי הילדות תסמיני בעיות קשב וריכוז ניתנים לאיתור ביתר קלות אצל הבנים, במיוחד כשמתלווים אליהם תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות, בעוד שבקרב הבנות תסמיני ההפרעה הללו מוחצנים פחות. בגילאי ההתבגרות והבגרות יישנה פנייה אל אבחון בעיות קשב וריכוז לרוב בשלבים של טרום בחינות הבגרות או הפנייה אל הלימודים האקדמיים, עם העלייה בדרגות הקושי של הלימודים, וחוסר היכולת להתמודד עימם בצל ההפרעה.
תסמינים קליניים
בגיל הרך מתאפיינת בעיית הקשב בחוסר משמעת, חוסר שקט, ובהתפרצויות זעם ובכי, כשלעתים, בגילאי הגן, יישנו חוסר רצון להשלים משימות, חוסר ריכוז, פעילות יתר מוטורית וקושי לציית לחוקים וכללים. הקשיים ההתנהגותיים עלולים לעורר כעס בקרב הסובבים אותם, והדבר עשוי להוביל לבידוד חברתי, הסתגרות עצמית או אלימות פיזית. מרבית הילדים המאותרים ומאובחנים בגילאים של טרום בית ספר הם אלו בעלי הפרעות הקשב והריכוז עם תסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות. בגילאי בית הספר מאותרים גם חלק מן התלמידים בעלי בעיית הקשב הטהורה וללא מרכיבי ההיפראקטיביות והאימפולסיביות, עם הופעת הקשיים הלימודיים, אשר יבואו לידי ביטוי בציונים נמוכים מהמצופה, אי הכנת שיעורי בית, קשיי התארגנות, נתק בקשב, ריבוי טעויות אשר נובעות מחוסר תשומת לב וכדומה.
הגורמים התורשתיים להפרעות הקשב והריכוז
כל נושא הפרעות הקשב והריכוז עדיין בשלבי מחקר וקיימות מספר השערות, תיאוריות וחילוקי דעות בין אנשי מחקר ואנשי מקצוע בתחום. לגבי מרכיב התורשה כל החוקרים תמימי דעים, כאשר הממצאים הסטטיסטיים מראים כי כשההפרעה נחשפת בקרב אחד מבני המשפחה, קיימת סבירות של מעל ל-25% כי היא מתקיימת גם אצל בן משפחה נוסף או יותר מדרגה ראשונה. כיום אנחנו נתקלים בלא מעט מקרים של מבוגרים אשר פנו אל אבחון הפרעות הקשב בעקבות איתור ההפרעה בקרב ילדיהם. אותם המבוגרים חיו כל חייהם בצל האמונה השגויה כי קשייהם נובעים מקווי אישיות, רמת משכל ודפוסי התנהגות מולדים, מבלי לשער בנפשם כי אלו הם, למעשה, תסמיני ההפרעה.
הגורמים הביוכימיים להפרעות הקשב והריכוז
מודלים מחקריים הראו קשר ביוכימי, לפיו בעיית קשב וריכוז נובעת מרמות בלתי תקינות ותפקוד לקוי של מוליכים עצביים במוח כמו דופמין וסרוטונין, וכן ירידה בצריכת הגלוקוז והחמצן באזורי מוח מסוימים בנסיבות אשר דורשות ריכוז. ייתכן כי הכשל הביוכימי נובע מן הקשר התורשתי. חלק מאנשי המחקר בתחום מעלים השערות לגבי גורמים נוספים בהקשר הסביבתי כמו פגיעות ראש בילדות, גורמים שמקורם בהיריון ובלידה, הקשורים לאורח חייה של האם במהלך ההיריון כמו עישון או סמים, וכן סיבוכי לידה כגון מחסור בחמצן במהלכה. תיאוריות נוספות מעלות קשר אפשרי לסביבת מחייה בעלת זיהום אוויר כבד ותזונה לקויה, אשר כוללת תוספי מזון מלאכותיים כמו ריבוי צריכת מזונות המורכבים מחומרים משמרים וצבעי מאכל.
בעיות קשב, ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות
מהי בעיית קשב וריכוז?
בעיות קשב וריכוז עשויה לבוא לידי ביטוי עם או בלי מרכיבי היפראקטיביות ואימפולסיביות, והיא נובעת מכשל נוירולוגי במערכת העצבים המרכזית. בעיות הקשב והריכוז הינן תופעות שכיחות, ונאמדות בקרב 5%-10% מן האוכלוסייה. התופעה הינה תורשתית מולדת, ומלווה את האדם לכל אורך חייו הבוגרים. ההפרעה עשויה לבוא לידי ביטוי בכל היבטי החיים, ולפגוע בתחום הלימודי, החברתי והרגשי ואף ליצור תחלואה נלווית. בעיית קשב וריכוז איננה מוגדרת במדריך האבחוני ה-DSM כלקות למידה כמו הדיסלקציה, הדיסגרפיה והדיסקלקוליה, בשל פגיעתה בכל תחומי החיים ולאו דווקא בהיבט האקדמי. יחד עם זאת, אנשי מקצוע מכלילים אותה באותה הקטגוריה בשל פגיעתה המשמעותית בתפקודי הלמידה.
אבחון בעיות קשב וריכוז על פי ה DSM
ה- DSM הינו ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, שלפיו מאובחנות ומסווגות הפרעות נפש בהתאם לתסמיניהן. בהתאם לקריטריונים של ה-DSM ניתן לאבחן את בעיית הקשב והריכוז במידה ומתקיימים לכל הפחות שישה תסמינים מתוך רשימת תסמינים במהלך שישה חודשים או יותר. הרשימה כוללת חוסר שימת לב לפרטים וביצוע טעויות הנובעות מכך לעתים קרובות, קושי בהתמדה בקשב והריכוז במהלך מטלה ממושכת המצריכה ריכוז ממושך, לעיתים מזומנות נראה כי בעל ההפרעה אינו קשוב בעת שיחה ישירה עימו, קושי במעקב אחר הוראות וחוסר יכולת להשלים משימות או חובות בשל כך, קושי בארגון מטלות ופעילויות, הימנעות ממטלות הכרוכות במאמץ מנטאלי ממושך, איבוד חפצים והסחת דעת מרובה אשר נובעת מגירויים חיצוניים.
אבחון תסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות על פי ה DSM
ניתן לאבחן היפראקטיביות במידה ומתקיימים שישה תסמינים או יותר מתוך רשימת התסמינים של
ה- DSMבמהלכן של שישה חודשים, כשהתסמינים הם תזוזת יתר של הידיים והרגליים לעיתים קרובות במצב של ישיבה, חוסר יכולת להישאר במצב של ישיבה לפרק זמן ממושך, פעלתנות יתר וחוסר שקט מתמיד, קושי בהתמדה בפעילות המחייבת ישיבה פאסיבית ושקטה, ונטייה לדברנות יתר. תסמיני האימפולסיביות באים לידי ביטוי בחוסר יכולת לדחות סיפוקים כמו המתנה בתור, והתפרצות במהלך דו שיח מבלי לאפשר לצד שכנגד לסיים את דבריו, כשהדוגמה הקלאסית היא מענה על שאלות עוד בטרם הסתיימה שאילת השאלה. כמו כן, האימפולסיביות תבוא לידי ביטוי בגילאי גן ובית הספר בהצקה והטרדה לאחרים במהלך הלימודים או ההפסקות, תוך כדי משחק, אלימות מילולית ואלימות פיזית.
אבחון בעיית הקשב והריכוז
התנאים לאבחון ההיפראקטיביות ואימפולסיביות הם קיום התסמינים הללו עוד בטרם הגיע הילד לגיל שבע, כשהתסמינים מופיעים במספר מסגרות במקביל כמו בית הספר, הבית, מסגרת העבודה וכדומה. אין בדיקות מעבדה לאבחון בעיות הקשב והאבחנה הינה קלינית בהתאם למדדים מוגדרים, הנבדקים דרך מקורות וכלים רבים ככל האפשר, על מנת לשלול תחלואות שתסמיניהן מדמות את תסמיניה של הפרעת הקשב. משרד הבריאות הוציא חוזר מנכ"ל שלפיו האבחנה הסופית של בעיית הקשב והריכוז תיערך באמצעות פסיכיאטר ילדים ובני נוער, נוירולוג ילדים, או רופא ילדים בעל ניסיון מוכח בהתפתחות הילד. הרופא המומחה יסתייע בשאלונים, אבחונים דידקטיים ופסיכו דידקטיים, אבחונים ממוחשבים, אבחנה מבדלת ובדיקות רפואיות כדי לשלול הפרעות העלולות להוביל לתסמינים דומים. חשוב לציין כי במחצית ממקרי הפרעות הקשב מאותרות גם הפרעות נלוות כמו לקויות למידה, הפרעות שפתיות, הפרעות נוירולוגיות של טיקים וכדומה, ומחובתו של הרופא המאבחן לבדוק את המטופל בכל ההיבטים.