הפרעות קשב וריכוז הינן למעשה הפרעות הקשורות בוויסות הקשב ובמיקוד הריכוז, בעלות רקע תורשתי ברור וסיבות ידועות מהתחום הביולוגי. אולם, לא תמיד היו הדברים כה ברורים. תחום המחקר בהפרעות בקשב ובריכוז עבר שינויים רבים במהלך המאה ה- 20 עד שהתעצב כפי שאנו מכירים אותו כיום.
הפרעות קשב וריכוז- הבסיס להפרעות הקשב ובריכוז
הפרעות קשב וריכוז הינן למעשה הפרעות הקשורות בוויסות הקשב ובמיקוד הריכוז, בעלות רקע תורשתי ברור וסיבות ידועות מהתחום הביולוגי. אולם, לא תמיד היו הדברים כה ברורים. תחום המחקר בהפרעות בקשב ובריכוז עבר שינויים רבים במהלך המאה ה- 20 עד שהתעצב כפי שאנו מכירים אותו כיום.
הפרעות קשב וריכוז- ממחלת הנזק המוחי לליקוי בקשב ובתנועה
בתחילת המאה ה- 20, חשבו החוקרים בתחום הפרעות הקשב והריכוז כי הסובלים ממגוון הפרעות קשב וריכוז הם למעשה פגועי מוח, אם בעקבות טראומה מוחית, תורשה של פגמים אנטומיים או מחלות זיהומיות אשר הביאו לפגיעה מוחית. במרוצת השנים לא נמצאו פגמים מוחיים כאלו ובתהליך איטי והדרגתי נאלץ המדע למצוא הסברים אחרים להפרעות הקשב והריכוז. כיום ההסברים המקובלים הינם שילוב של גורמים ביולוגיים , התפתחותיים וסביבתיים.
הבסיס הנוירו – ביולוגי להפרעות הקשב והריכוז
כיום, המחקר בתחום הפרעות הקשב והריכוז עבר כברת דרך מרשימה, אולם ישנם אספקטים רבים אשר הם עדיין בגדר התיאוריה ודורשים הוכחה מחקרית נוספת. כיום, חושדים כי הפרעות קשב וריכוז קשורות לשיבושים בכימיה של המוח, כך ששיבושים אלו מביאים למעשה לשיבוש בתפקוד הנוירו – פסיכולוגי והתפקוד ההתנהגותי וכן הם מושפעים, כאמור, ממהלך ההתפתחות ומן הסביבה.
חושדים כיום בשיבוש בשלושה אזורי מוח עיקריים : באזור קליפת המוח הפרונטלית הימנית, אשר מעורבת בעריכה של ההתנהגות וביכולת להתעלם מגירויים אשר מסיחים את הקשב וכן נמצאה מעורבת במודעות העצמית ובתחושת מימד הזמן.
הגרעינים הבזאליים – גרעינים המפקחים על התגובה של מערכת העצבים האוטונומית (השולטת, למשל, על תנועת המעיים, מערכת הנשימה ועוד) ואשר מאפשרים ויסות של קלטים עצביים.
הוורמיס (אזור המצוי במוחון הקטן) – אזור אשר נמצא אחראי לויסות של המוטיבציה.
הפרעה בשלושת האזורים הללו יחד תתבטא בהפחתה של יכולת הריכוז והמיקוד בדבר אחד ובגיוס המוטיבציה לשם כך. בהמשך, תיגרם הפרעה בקשב ובפיקוח על התנועה וכן קשיים בביצוע של משימות קוגנטיביות הדורשות ריכוז וביצוע מתמשכים.
הבסיס הנוירו – כימי להפרעות הקשב והריכוז
הנוירוטרנסימטורים, שהינם החומרים הכימיים המעבירים שדרים בין תאי ואזורי המוח השונים, אשר נמצאו כקשורים בהפרעות הקשב והריכוז הינם דופאמין ונוראפינפרין, אשר נמצאו בחסר בקרב הלוקים בהפרעות קשב וריכוז. תרופות המגבירות את כמותם של אלו נמצאו כיעילות בטיפול בהפרעות קשב וריכוז. אך כיוון שמדובר בהפרעה מורכבת שבה מעורבים הן גורמים ביולוגיים , הן גורמים התפתחותיים והן גורמים סביבתיים, לא מדובר אף פעם בטיפול על ידי העלאת רמת הנוירוטרנסמיטורים בלבד.
הבסיס הנוירו – פסיכולוגי להפרעות הקשב והריכוז
הפגמים הללו באזורי המוח השונים שלעיל יגרמו בהמשך לפגיעות ברמת הפסיכולוגית. פגיעה בקליפת המוח הפרונטלית- ימנית, למשל, תשבש את תהליכי הקבלה וההוצאה לפועל של החלטות הקשורות ביכולת לתת תשומת לב.
החלטות אלו מאפשרות לנו לפתור בעיות ולהתרכז במשימה תוך התעלמות מגירויים חיצוניים או כמו גם מגירויים פנימיים אשר עלולים להסיח את דעתנו. הם מאפשרים לנו לזכור את פרטי המשימות ולדבוק בהם, לתכנן פעילות, לשמור על רצף בפעילות לאורך המרחב והזמן, להתארגן, להפגין גמישות, לנתח ולהפגין יכולת בסינתזה התנהגותית ולבקר את פעילותנו ועוד.