"עצם העובדה שאני יודעת שהיכולת שלי קיימת, ושהשוני בא לידי ביטוי בהתנהלות או בהתנהגות שלי, מאד מחזקת אותי". הפרעת קשב הינה ההפרעה הנוירולוגית הנפוצה ביותר בקרב ילדים, כאשר בין 5-17.8 אחוזים מילדי בית הספר לוקים בה (Skounti 2007). בכ-60% מהילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז…
על חשיבות ומשמעות האבחון
"עצם העובדה שאני יודעת שהיכולת שלי קיימת, ושהשוני בא לידי ביטוי בהתנהלות או בהתנהגות שלי, מאד מחזקת אותי"
הפרעת קשב הינה ההפרעה הנוירולוגית הנפוצה ביותר בקרב ילדים, כאשר בין 5-17.8 אחוזים מילדי בית הספר לוקים בה (Skounti 2007). בכ-60% מהילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ימשיכו הסימפטומים של ההפרעה איתם הלאה לבגרות, ולכן ניתן למצוא אותה לאורך כל תקופות החיים (Kessler et al. 2006).
לעיתים אנו נוטים לייחס להפרעה דעות קדומות- אנו ממהרים לחשוב על ילד מופרע, שאין סיכוי שיצליח בלימודיו או אפילו בחייו הבוגרים, ויאלץ לחיות עם תרופות כדי לשלוט בהתנהגותו. אבל אין זה כך. הפרעת קשב יכולה להפוך לעניין שבשגרה, במידה ומאבחנים אותה כראוי ומטפלים בה לפי צורכו של כל אדם.
בשורות הבאות אני מבקש לחלוק איתכם את סיפורן של בר (בת 20) וחן (אמא של בר) שיחלקו איתנו סיפורים, הבנות ותובנות על החיים עם ובצד הפרעת קשב.
עדותה של חן, אמא של בר:
"בר היתה תמיד מהבנות השקטות בכיתה. חולמנית, זאת שיושבת ומציירת תוך כדי שיעור. היא לא הפריעה ולא הטרידה אף אחד, גם לא את המורות. ובגלל זה אף אחד לא חשב שיש לה הפרעת קשב.
אני חושבת שזה בגלל שכשחושבים על הפרעת קשב, רואים בדרך כלל את הבנים ההיפראקטיביים, אלה שמפריעים, שלא מפסיקים לזוז, שמשגעים את המורים בשיעורים. חולמנות שקטה, לעומת זאת, לא מצטיירת ככזאת. לי היה ברור כל השנים שיש פער עצום בין היכולות של הילדה ובין ההצלחות שלה.
בר מדהימה: נבונה, חכמה, מוזיקאית מחוננת, יכולה לשבת שעות ליד הפסנתר ולהתאמן. אבל מצד שני, כשעכשיו אני חושבת על זה, היא ממש לא אהבה את שיעורי הנגינה עצמם. עד היום היא גם לא אוהבת ללמוד יצירות מקריאת תווים, דרך הלימוד העדיפה עליה, ולא משנה מה היא לומדת, זאת הדרך העצמאית. לבד. בשקט שלה.
הלכנו לאבחון הפרעות קשב, עשינו מבחן TOVA שיצא תקין, ללא הפרעת קשב. המשכנו לנוירולוג, שם ענינו על שאלונים וגם שם לא היה אבחון חד משמעי. אני חושבת שדרך הביטוי של ההפרעה אצל בר, היה מאד מבלבל: מצד אחד היא יכולה לשבת שעות מול הטלויזיה, או לנגן בפסנתר, אז את חושבת – בסדר, אז בטוח אין לה בעייה של קשב ולא של ריכוז, אבל מהצד השני, ההישגים שלה בבית הספר ממש לא שיקפו את היכולות האינטלקטואליות שלה. בנוסף, יכולות ניהול הזמן שלה הן "קצת" בעייתיות ולא לדבר על קשיי ארגון: חדר, תיק ובכלל.
לפני שנתיים שמעתי על מבדק ה-MOXO . בגלל שמדובר במבדק ממוחשב בעלות סבירה, חשבתי שכדאי שבר תעבור אותו. כי בשורה התחתונה, עדיין חיפשתי תשובות. ובפעם הראשונה אחרי שראיתי את התוצאות, פשוט הבנתי. גם ראיתי במו עיניי וגם קיבלתי שם ל"דבר הזה" שידעתי שהוא קיים, אבל עד היום לא רק שלא נתנו לזה שם, אלא גם אף אחד לא דיבר איתי במושג כל כך פשוט שהסביר את הכל. הפרעת הקשב של בר באה לידי ביטוי בקשיים ביכולת התזמון שלה (מה שמכונה במבדק: timing). יש לה קושי גדול (קוגנטיבי) לבצע מטלות מוגדרות בזמן נתון. בגלל זה לדוגמא, בכיתה היא נראתה חולמנית, לא כי היא לא היתה קשובה. היא חלמה כי המורה רצה מהר עם החומר וברגע שהיא איבדה אותה, היא פשוט התחילה לצייר ולחלום. בגלל זה היא גם לא אהבה את שיעורי הפסנתר, כי היא היתה אמורה שוב, לבצע משימות שלא מותאמות לזמן הפנימי שלה. בגלל זה אין לה בעייה לראות שעות טלויזיה או לנגן שעות בפסנתר, כי אלה דברים שהיא עושה בזמן שלה ולא דורשים ממנה לעמוד בזמנים מוכתבים על-ידי מישהו אחר.
כשמקבלים את תוצאות המבדק ורואים את גרף ההתנהלות, הכל נראה פתאום כל כך הגיוני, וכשחושבים על זה לעומק, לבעיית התיזמון של בר יהיה ביטוי בכל ההתנהלות שלה לאורך כל החיים. ככה היא בנויה, ומכיון שפתאום היה פשוט מאד גם לי וגם לבר להבין את זה, ההתמודדות הפכה קלה יותר. אם פעם הייתי יכולה לטפס על הקירות מרוב עצבים על זה שהחדר שלה לא מסודר, או איך היא שוכחת דברים כשיוצאים מהבית, או אפילו בנושא של הדרישות הלימודיות שלי ממנה, היום מפלס העצבים ירד: כי אני יודעת שהיא לא עושה את זה בכוונה (ופעם ממש חשבתי שזה בכוונה) ואני גם יודעת שהיא באמת לא מודעת לזה. אני שמחה שעשינו את המבדק ולא ויתרנו, כי האפשרות שקיבלנו לשים אצבע על מקור הבעיה, חוסכת הרבה תסכול והרבה עצבים ומאפשרת התמודדות נכונה יותר, ממקום של ידע וחוזק."
עדותה של בר- על התיסכול, התפיסה העצמית והתפיסה שלה על-ידי הסביבה:
"החיזוק העיקרי שקיבלתי הוא שאני לא פחות: אני לא פחות חכמה, ואני לא פחות אינטלגנטית, אני פשוט בנוייה אחרת: כן, כשאני אהיה גדולה סביר להניח שהבית שלי יהיה מבולגן, ואני לא חושבת שאי פעם מישהו "יחשוד" בי שאני תקתקנית ( אבל עצם העובדה שאני יודעת שהיכולת שלי קיימת, ושהשוני בא לידי ביטוי בהתנהלות או בהתנהגות שלי, מאד מחזקת אותי. היום אני מחוברת לעצמי יותר, לא לוקחת על עצמי משימות שדוחקות אותי, יודעת שכשאני אבחר מקצוע, אני אתחשב גם ביכולות וגם בגבולות שלי ואשתדל לבחור באמת מה שמתאים לי, לבר.
באמצעות המבדק שעשיתי הבנתי בעצם מהן נקודות החוזק שלי וגם את נקודות החולשה שלי.
היום אני משתמשת בתרופה רק כאשר אני צריכה לבצע משימה מוגדרת בזמן כמו מבחן. בשארית הזמן אני מתנהלת בצורה הטבעית שלי בעולם וטוב לי מאד עם זה.
היום אני פחות דורשת מעצמי ופחות מלקה את עצמי כשאני מרגישה שאני לא מתאימה לדרישות מסביב. אני גם חושבת שאפילו יש לפעמים מקום לזה שהסביבה לפעמים תתאים את עצמה אלי. ובעצם, למה לא?"
המקרה של בר מוכיח, כי אבחון נכון של הפרעת הקשב הוא חשוב ויכול להיות משנה חיים של ממש. אבחון נכון ומדויק מאפשר לכל מטופל לקבל את הטיפול המתאים לו, על פי אופייה של ההפרעה, הסימפטומים שלה ומקורותיה השונים. כך יכול כל אדם בעל הפרעת קשב ללמוד להתנהל עם ההפרעה בחיי היומיום וכך לקיים חיים נורמליים, איכותיים ושלווים.
יש לציין, כי חשיבות האבחון היא לא רק עבור האדם הלוקה בהפרעה, אלא גם עבור הסובבים אותו – הורים, מורים, אחים, בני/בנות זוג, חברים לעבודה וכל מי שלוקח חלק בחייו. גם הסובבים נפגעים לעתים מתופעות ההפרעה, מהבעיות הנלוות (כגון: דימוי עצמי נמוך, הפרעות אכילה וכדומה) ומתסכולו של אותו אדם. כמו כן, לסובבים יש השפעה על התמודדותו המוצלחת של האדם עם ההפרעה בחיי היומיום.
לסיכום, מכיון שהסימפטומים של הפרעת קשב שונים מאדם לאדם ולעתים אף מבלבלים, חשוב מאד להשתמש בתהליך האבחון גם בכלי אובייקטיבי, שיתן לנו ערכים מדוייקים ומדידים, בנוסף לכלי הערכה נוספים. ערכת אבחון מלאה הכוללת בדיקת רופא, שאלוני הורה / מורה, הערכה פסיכולוגית ומבדק ממוחשב, תספק למאבחן את מירב הכלים על מנת לדייק באבחון ולהתאים טיפול פרטני – במידת האפשר – למטופל.
שתהיה שנה טובה לכולנו ושנהייה קשובים לעצמנו וזה לזה.
מאת: ערן סנדל, ראש צוות הדרכה מקצועית- מבדק ה-MOXO