לנו, בני האדם, יש מגוון עצום של כלים ויכולות, פיסיות, רגשיות או קוגניטיביות. לרוב- לא נהיה מודעים לקיומן של יכולות אלו, עד לנקודה שבה אחת מהן תהיה לקויה ותציב מולנו קושי. כשאנו אומרים "קשב וריכוז" אנו מתכוונים לשורה של יכולות ספציפיות המאפשרות לנו…
לנו, בני האדם, יש מגוון עצום של כלים ויכולות, פיסיות, רגשיות או קוגניטיביות. לרוב- לא נהיה מודעים לקיומן של יכולות אלו, עד לנקודה שבה אחת מהן תהיה לקויה ותציב מולנו קושי. כשאנו אומרים "קשב וריכוז" אנו מתכוונים לשורה של יכולות ספציפיות המאפשרות לנו להתנהל ביעילות ביומיום. אלה כוללות את היכולת להתמקד במשימה או גירויו לאורך זמן, את היכולת להתגונן מפני הסחות דעת שנובעות מרעשים והתרחשויות בסביבה או מגירויים פנימיים כמו מחשבות או תחושות גופניות, את היכולת "לפצל" את הקשב בין מספר גירויים או מטלות (המונח המקובל ליכולת זו- "מולטי טאסקינג"), את היכולת לעבור בין מטלות ביעילות וכד'. במסגרת הפרעת קשב נפגעות יכולות אלה, ולעתים נוספים לכך גם גילויי התנהגות אימפולסיבית והיפראקטיבית. הפגיעה במסגרת ההפרעה פוגעת במגוון תחומים. הפגיעה הבולטת ביותר היא בתחום הלימודי, אך להפרעה יש גם השלכות חברתיות ורגשיות משמעותיות: ילדים עם הפרעת קשב נושאים עימם לעתים קרובות מטען ארוך וכבד של כישלונות וביקורת שספגו מהסביבה. מבחינה חברתית, ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז עשויים להתקשות למצוא את מקומם, הן משום שקשה להם לרוב להתמיד לאורך זמן בפעילות הקבוצה, והן משום שחבריהם לגן או לבית הספר יכולים גם הם להפגין קושי להכיל את התזזיתיות, אי השקט ותחושת ה"הוא לא מקשיב לי" של הילד הסובל מקשיי קשב וריכוז. כל אלה עושים את הילד המתקשה מועד לתסכול, מצוקה רגשית ופגיעה חמורה בדימוי העצמי. בגלל שההפרעה היא כרונית (ולא "נעלמת" עם סיום בית הספר), לפגיעה כזו עשויות להיות השלכות משמעותיות על המשך דרכו.
אבל האם זו הפרעה? כיצד נדע?
מאחר ולא כל תסמין של קושי בקשב ובריכוז בהכרח מעיד על הפרעה קלינית, יש צורך באבחון של איש מקצוע מנוסה, על מנת לקבל תמונה מלאה ואינטגרטיבית של תפקודו של האדם ולהבין האם הוא סובל מהפרעה ודורש טיפול. המאבחן אוסף מידע על המאובחן ותפקודו ממגוון מקורות. הוא יכול לשוחח עם המאובחן ועם הוריו (במקרה של מאובחן שהוא ילד), וכן לקבל מידע מהמסגרת החינוכית. בנוסף, קיימים מספר כלי אבחון הבודקים את ביצועיו של המאובחן במטלות הדורשות ממנו להשתמש ביכולות הקשב והריכוז שלו. כלים אלה מאפשרים השוואה לנורמה המצופה מקבוצת הגיל שהמאובחן משתייך אליה. בנוסף כמובן, יש להביא בחשבון את התרשמותו של המאבחן מהמאובחן במהלך המפגש. חשוב לציין כי מתן אבחנה של הפרעת קשב וריכוז יכול להיעשות רק על ידי רופא (נוירולוג, רופא התפתחותי או פסיכיאטר), אך הדבר לא מחייב שהוא זה שיערוך את האבחון כולו. להיפך, אנו במרכז "נתיב" רואים חשיבות רבה בשילוב נקודות המבט של אנשי המקצוע השונים בבואנו לשרטט תמונה שלמה שתסייע לנו בהבנת מהות הקשיים שהמאובחן מפגין.
נכתב ע"י: פורטל אבחון