דרכי ההוראה לתלמיד בעל הפרעת קשב וריכוז הינן מורכבות ומאתגרות. אנשי החינוך יכולים להוות סוכני שינוי משמעותיים ביותר עבור נפש התלמיד. הם צריכים לתת תשובות בתחומים רבים….
מה עושים בכיתה עם תלמיד בעל הפרעת קשב וריכוז?
דרכי ההוראה לתלמיד בעל הפרעת קשב וריכוז הינן מורכבות ומאתגרות. אנשי החינוך יכולים להוות סוכני שינוי משמעותיים ביותר עבור נפש התלמיד. הם צריכים לתת תשובות בתחומים רבים: למידה, התנהגות, קשרים חברתיים ,תפקודים ניהוליים (התארגנות, ניהול זמן, תכנון וויסות) וחשיבה. לתלמידים אלו קשה לשבת , להקשיב ולעקוב אחר ההוראות, הם באמת לא רוצים להיות חריגים, הם לא עושים זאת בכוונה, באמת קשה להם. כיום שבכל כיתה נמצא לפחות 3-4 ילדים עם הפרעות קשב, לא נתן להתעלם מהם ויש לפתח דרכים ייחודיות על מנת לשלבם ולגייסם לתהליך למידה יעיל.
חוקרים גורסים שעיקר הלימוד נעשה דרך האונה השמאלית של המוח, השייך לחלק הלינארי והלוגי, כאשר עיבוד הנתונים הינו טורי, נתון אחר נתון. מוח זה מייצר למידה מסודרת , מדורגת והגיונית. לדוגמא קריאת קטע כולו ולאחר מכן לענות על שאלות. לעומת זאת האונה הימנית פועלת על סמך אסוציאציות, אינטואיציה ודמיון. היא פועלת באופן ספונטני ולא על סמך קשר לוגי. לדוגמא: קריאת השאלות ולאחר מכן חיפוש התשובות בקטע. חוקרים סבורים כי אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז האונה הימנית הינה מפותחת יותר מהאונה השמאלית, לכן למידה מסודרת משעממת אותם ומגבירה את חוסר השקט שלהם. הם זקוקים ללמידה הנשענת על מוח ימין, המבוססת על יצירתיות ודמיון. אם נאפשר להם, ילדים אלו יכולים להיות היזמים היוצרים והאומנים.
חלק גדול מהתנהגויות הלא רצויות של התלמידים אלו אינם קשורים ישירות להפרעה נירולוגית ראשונית, אלא נובעות מתחושת תסכול, דימוי עצמי נמוך, נחיתות ביצועית, קשיי התחברות ותחושת זלזול מהסביבה.
המזג של ילד בעל בעיית קשב וריכוז אינו מותאם לסגנון הכיתה וקצב הלמידה. כתוצאה מכך הוא חש שונה וצובר חוויות שליליות רבות, המביאות להתנגשות עם הסביבה. הילד בעל הפרעת הקשב, בדרך כלל לא מכיר מציאות אחרת, הוא חי עם ההפרעה ולא מבין מדוע כועסים עליו, אומנם איפה שהוא נמצא יש מריבות, רעש ופטפוטים שלאחריהם תמיד מאשימים אותו, הוא מסיק שהמורה לא אוהב אותו או שלא מבין. כתוצאה מכך הוא בונה נרטיב שלילי המבוסס על כעס, עצב ואדישות במטרה לא להיפגש פנים מול פנים עם הכישלון הצורב. הוא מפתח תגובה בה הוא טוען- " לא אכפת לי מהמורים, מההורים, מהחברים". בדרך כלל הוא נוטה להטיל את האשמה על המורה שמקבל תפקיד של מזניח, כועס ומעניש. יחס זה מגביר את ההתנהגות השלילית של הילד, עד כי נכנסים למעגל שלילי. האתגר של המורה, הוא לשבור מעגל זה על ידי בניית מערכת גבולות ברורה עם הילד, כדי להגדיל את המעגל החיובי בתחומי חייו השונים. לשם כך יש להציב לילד אתגרים ריאליים וציפיות הגיוניות. המורה צריך לאפשר לילד לחוש תחושת מסוגלות, שייכות והנאה.
ילד בעל הפרעת קשב וריכוז חווה פחות התפעלות מהסביבה. הקצב המהיר שלו, התזזיתיות, אימפולסיביות גורם למבוגרים להתעייף ממנו. הוא אינו מפנים את המסגרת כמטיבה וכספקית צרכים. הוא לא רואה את החוקים כבאים לשמור עליו וכן לא מזדהה עם הוריו ומוריו כדמויות חיקוי. הוא אינו מסוגל לשמור על תקנון בית הספר מאחר שאינו זוכה להתפעלות וקבלה על ידי המסגרת. הוא מחפש דמויות אחרות שמוכנות לקבל אותו, כמו נערי הרחוב, או להזדהות עם דמויות דמיוניות, כי זה מאפשר לו בריחה מהמציאות הכואבת. לכן תפקיד המערכת לספק חוויה מתקנת, כדי לאפשר לו "התמסגרות" חיובית. המסגרת צריכה לתמוך ולעמוד לצידו ולהתפעל ממאמציו. לטעת בילד תחושה שאינה מוותרת עליו ולא מוכנה לאפשר לו לוותר לעצמו.
הכלי העיקרי העומד לרשותו של המורה הוא – גישה חיובית. לשם כך יש להפוך את התלמיד לשותף שלו וביחד למצוא דרכי עבודה ולתגמלו על כך. המורה צריך לפתח חיישנים שיעזרו לו לגלות אם יש סימנים לכך שהילד שעומד להפריע, כדי לתת לו משימה שתאפשר לו תנועה ושחרור לחצים. אם בכל זאת המורה לא שם לב והתלמיד הפריע – לא להעיר לפני כולם, כי זה מסיח תלמידים אחרים עם בעיות קשב וכן מביש בילד עצמו.
בכיתה בה יש ילדים בעלי הפרעת קשב יש לנקוט בדרכים הבאות:
1. ארגון הלמידה:
א.טרום למידה:
ארגון הכיתה בשורות.
ידוע הילד לגבי מהלך השיעור- על ידי רישום על הלוח, או הצמדת פתק לשולחן הילד.
פינוי זמן לחידוד עפרונות לפני תחילת השיעור.
ארגון שולחן התלמיד-על שולחן התלמיד צריך להיות רק חומרי הלימוד ולהימנע ממסיחים.
רשום הכללים המצופים ממנו.
נתינת אפשרות לילד למולל בידיו, לצייר.
ב. מהלך השיעור:
לוודא שהתלמיד הבין את ההוראות. לא לתת יותר מהוראה אחת.
נתינת מטלות ספציפיות , מוגדרות וקטנות.
תקשורת חושית- יצרת מגע עיניים, נגיעה בכתף, או ג'סטות על מנת להזכיר לתלמיד להמשיך במטלות.
תגמל על התהליך- ולא על התוצאות והעניק חיזוקים חיוביים.
הפחתת מטלות מונוטוניות.
לאפשר להם תנועה, כדי לשחרר אנרגיה שלילית בזמנים קבועים.
לזהות רגעי משבר ולאפשר פסק זמן לחידוש כוחות.
ג. שעורי בית:
רישום ביומן- לוודא שהתלמיד כתב את שעורי הבית.
למקד את שעורי הבית לעיקר- הפחיתו מטלות.
ד. מבחנים:
הפסקות יזומות במהלך המבחן.
פישוט השאלות והסברן.
סימון מילות מפתח בשאלה.
למדו את הילד שלבים בכתיבת תשובה.
2. תפקודים ניהוליים:
לימוד באמצעות עזרים שיקלו על הזכירה. (לדוגמא יצירת ראשי תיבות)
למדו את הילד להשתמש בדפי ניווט, גרפים וטבלאות.
למדו אותם לזכור באמצעות דמיון, סרט, אסוציאציות מחשבות.
ליצור משוב במהלך ביצוע המטלות.
3. התחום החברתי:
להעניק לילד תפקיד מרכזי, כדי להגביר את חיוניותו בכיתה ומחויבותו למסגרת.
אפשרו לו להתבלט בתחום החזק שלו.
4. קשר עם ההורים:
חשוב לפתח קשר רציף בין ההורה לבית הספר.
לידע את ההורים לגבי אירועים ומבחנים.
קביעת פגישות מעקב באופן קבוע.
המורה ומסגרת בית הספר יכולים להיות סוכני שינוי משמעותיים בחיי הילד, שיגרמו לילד לתפוס את בית הספר כמקום חיובי ובונה, המאפשר גדילה וצמיחה. דרך זאת תגביר את המוטיבציה של הילד ותאפשר לו לפתח אסטרטגיות שיאפשרו לו לחיות עם ההפרעה בשלום. לאחר שנים בו אבדו את האימון במבוגרים, יכולה המסגרת הבית ספרית והמורה בפרט לשמש כגורם משמעותי ביותר לחוויה מתקנת, שתשיב להם את הביטחון העצמי האובד, תפתח להם את תחושת השייכות והאימון במבוגר.
נכתב ע"י: פורטל אבחון